בדידות היא ניתוק מעצמי
בדידות היא ניתוק מהמשאבים שלי
ממקורות ההזנה שלי
מהצרכים שלי
מהרצונות שלי
בדידות היא כשאני זרה לעצמי
כשאני מבקרת את עצמי
מגנה את עצמי
מלקה את עצמי על טעויות וכשלונות מדומים
מפנה אצבע מאשימה, כלפי עצמי, בשל חוסר הראויות שלי
בדידות היא כשאני דוחה את עצמי העכשווית על ידי שיפורים בלתי פוסקים לטובת ה"אני העתידית"
בדידות היא כשאני אומרת לעצמי "את לא מספיק"
בדידות היא להרגיש זרה בתוך הגוף שלי
כמו ילד שכעסו על הביטוי שלו בעולם
והוא נאלץ להתנתק ולהיות זר לעצמו כדי להיות אהוב
בדידות היא כשהבית הפנימי שלי לא מרגיש בטוח
כשאני לא יכולה להיות עצמי מול עצמי
לכאוב, להפתרק, להיות לא מושלמת, לא מאוזנת, כועסת, מכוערת
בדידות היא החזקת תדמית כלפי עצמי וכלפי העולם של משהו שאני לא
כדי לזכות באהבה ובהערכה
בדידות היא אבדן חיות והתרגשות בשל ניתוק והזנחה של חלקים בתוכי שלא היו ראויים לאהבה אצל הילדה שהייתי
בדידות לא באמת תלויה בהימצאות או היעדר של אדם אחר לידי
היא חיה ומתקיימת בתוכי
וכשאני מחוברת, נוכחת מכבדת אותי, מכירה ברצונות, צרכים וגבולות שלי ולא מבטלת אותם כלא ראויים – לא רק שאני לא בודדה – אני גם לא לבד
אני לא לבד כי אני חווה את עצמי כראויה לקרבה
אני לא לבד כי אני מסוגלת להראות את עצמי לאדם אחר – כי אין לי במה להתבייש ואין בתוכי חלק מגונה שנדרש להסתיר
אני לא לבד כי אני חיה מציאות בה הצרכים והרצונות שלי ראויים למקום ואני יכולה לבקש מאדם קרוב שימלא אותם, במקום לכעוס ש"לא רואים אותי"
אני לא לבד, כי אני קודם כל בית לעצמי וכשאני אוהבת את הבית הזה – אני יכולה להזמין אחרים להתארח בו
אני לא לבד, כי כשאני בית לעצמי – הקרבה לא מאיימת עלי
היא נעימה לי