חוויית הבדידות שלנו לא באמת תלויה בהימצאות או היעדר של אדם אחר לצידנו
היא נובעת מחווית הזרות או החיבור שלנו לעצמנו, שאנחנו מרגישים בתוכנו
כשאנחנו מנותקות מעצמנו – מהגוף שלנו, מצרכים, מרצונות, ממשאבים, ממקורות ההזנה
כשאנחנו לא מתייחסות יפה לעצמנו – מבקרות, מגנות, לא סולחות, מלקות על טעויות
עסוקות בשיפור מתמיד – תוך דחיה עצמית
כשאנחנו מדכאות את הרגשות שלנו כי הם יותר מדי
כשאנחנו לא נותנות תוקף לרצונות שלנו אם הם מתנגשים עם רצונות של אדם אחר
כשאנחנו מעייפות את עצמו לדעת ממאמץ להיות "נוחות", כדי שיהי שקט, שאף אחד לא יכעס ולא יבוא אלינו בטענות
כשאנחנו מוותרות על חלקים "לא ראוים" בתוכנו כדי לזכות באהבה
שם נולדת הבדידות