יש אנשים ונשים שמסתובבות בעולם בחוויה שהם נכשלו עוד לפני שעשו את הצעד הראשון
הם רוצים לעשות צעד לשינוי – אבל הפחד משתלט עליהם והם מצליחים לראות רק את כל מה שיכול להשתבש
כשמציעים להם פתרונות – הם דוחים את כל ההצעות ומרגישים שלא מבינים אותם
ועד שהם אוזרים אומץ – הם פורשים אחרי צעדים בודדים בחוויית תבוסה כי "שוב לא עובד" להם
בבסיס החוויה הזו יושבת טראומה
כאירוע בודד או כסדרה שך אירועים שמתפרסים על פני תקופה של חודשים ואף שנים – בהם הרגשנו חסרות אונים מול אדם אחר או מול נסיבות. היינו מוצפות, התנתקנו, לא הצלחנו להכיל את הסיטואציה, לא הצלחנו לעזור לעצמנו ולחלץ את עצמנו מתוך המצוקה.
ואז הרגשנו אשמות, חלשות, תלויות ובעיקר לא סומכות על עצמנו ועל כך שנוכל להגן על עצמנו בשעת סכנה.
החוויה הזו ממשיכה לחיות בתוכנו, בתאי הגוף שלנו ובאופן לא מודע – אנחנו ממשיכות לשחזר את חוסר האונים, הכישלון לשמור על עצמנו והתבוסה שחווינו שוב ושוב – לא בגלל שאנחנו חלשות וחסרות אונים – אלא בגלל שאנחנו לא תופסות את עצמנו כחזקות ומסוגלות.
בגלל שהזיכרון הגופני חזק כל כך – שהוא משתלט על קול ההיגיון
ולא משנה כמה פעמים אגיד לעצמי שהפעם אני יכולה – הגוף יקח את הפיקוד ויכנס למצב של קיפאון או חרדה
אבל יש גם חדשות טובות
הריפוי אפשרי
אפשר לחזור וללמד את הגוף חוויית מסוגלות, ביטחון ואונים
אפשר לשחרר את אנרגיית הקיפאון הכלואה ולהמיר אותה לחיות ושמחה
אך טיפול ברמת התודעה לא מספיק לצורך זה
כי כפי שהטראומה נוצרה בגוף – הריפוי חייב לעבוד דרך הגוף