כשיהיה לך בית משלך – תעשי מה שאת רוצה
בבית שלי – את תעשי מה שאני אומרת לך
אם גדלנו בבית שבו מישטרו אותנו
אמרו לנו מה לעשות, איך ומתי
אם גדלנו בבית בו רצון שלא עלה בקנה אחד עם רצון ההורה – דוכא או זכה להתעלמות –
אנחנו עלולים להפוך, בבגרותנו, לצייתנים-מרדנים
האוטומט שלנו יהיה לציית
למסגרת הלימודים או העבודה
למסגרות החברתיות
להסתדר, לפייס, לקיים את כל החוקים והכללים
להיות ילדה טובה
אך לעתים, יעלה בתוכנו כל נוסף
מורד
כועס
מתווכח ותוקף כל מי שמריח כמו סמכות
בורח מכל מסגרת, מחויבות או קרבה
רק שלא יגידו לו מה לעשות ואיך להיות
לפעמים הוא מקיים את הקולות האלה בתוכו ומתמרד כלפי עצמו
לא, אני לא אכין את הארוחה הבריאה למרות שהחלטתי לשמור על משקל
אני אתקע את העוגה. דווקא
לא, אני לא אשב עכשיו על הפרוייקט הממש חשוב הזה שלי
כי מי אני שאני אגיד לי מה לעשות
וכך, לאט לאט ובלי לשים לב – אנחנו מחבלים לעצמנו
אנחנו מפסיקות לסמוך עך עצמנו, כי אנחנו לא עומדות במילה שלנו
כי במקום לפעול בשיתוף פעולה עם עצמנו, בהקשבה ובחמלה
אנחנו פועלות בקצוות של צייתנות ומרדנות
כי במקום לפעול בשיתוף פעולה עם אחרים ממקום בוגר ושלם –
אנחנו מרצות או שוברות הכלים, אחרי שנשבר לנו מכך שלא רואים אותנו ולא מקשיבים לנו
וכך אנחנו מונעות מעצמנו חיים של חופש, בחירה ונחת
חיים שמונעים מבחירה במה שטוב לי
לעומת בריחה מהכאב שאני עלולה לחוות
והדרך היחידה לצאת מהלופ הזה היא להתחיל לחיות לפי הכללים של עצמי
היא לעשות עבודת עומק על החוסן הרגשי שלי
ולהסכים לחוות את כל מה שאני מפחדת לחוות כשאני מרצה