הבוקר הרגשתי פספוס
הייתה לי הזדמנות עסקית להכנסה משמעותית שהתלבטתי לגביה וכשלבסוף הסכמתי לקחת אותה – היה מאוחר מדי. מישהו אחר קיבל אותה.
נכנסתי לסחרחרה של "אוף".
כעסתי על עצמי
שהייתי צריכה לפעול אחרת
להגיב ולהחליט מהר יותר
ואז ללא התראה מוקדמת, הגיעה מפולת שלגים של כל הפספוסים, ה-FOMO בחיי
כמו אורחים לא קרואים הם התפרצצו בשער
חנקו לי את הגרון וכיווצו לי את הבטן
כל מה שלא עשיתי
כל מה שלא הספקתי
כל מה שהייתי צריכה לעשות אחרת
כל מה שהייתי צריכה לעשות לפני עשור ולא עשיתי
ואם הייתי עושה – הייתי במקום אחר
ומיד שמתי לב איך אני רוצה לברוח
להתנתק
לא להיות עם זה
ללכת למסאז' או לטיפול פנים
במקום שעתיים של עבודה שתכננתי לי הבוקר
אני חושבת שחוויית הפספוס או ההחמצה – היא בלתי נמנעת
לפעמים אנחנו טועים ומפספסים הזדמנויות
וכל יום אנחנו עושות בחירות שמתוות לנו דרך אחת בלבד
ואנחנו מוותרות על כל הדרכים האחרות
הדרך הכי טובה שמצאתי להתמודדות עם פספוס והחמצה
היא לתת תוקף מלא לבחירות ולהחלטות שלי
כי לא טעיתי
כל בחירה והחלטה שלי היו נכונות במועד שקיבלתי אותן
כי קיבלתי אותן על סמך המידע שהיה לי אז
המצב הרגשי, הפיזי וההורמונלי שלי
ותחושת הבטן שלי
וגם אם בעתיד יתגלו עובדות נוספות שהיו יכולות להשפיע על השיקולים שלי
וגם אם אשנה את דעתי ביחס להחלטה שלי
וגם אם מישהו יכעס או יעלב
אני מלטפת את הילדה המבואסת שבתוכי על הראש
ואומרת לה שהיא בסדר
כי פספסוס, החמצה ו-FOMO יהיו חלק בלתי נפרד מחיינו,
אבל מה שיקבע את חוויית החיים שלנו זה היחסים שלנו איתם
ואיך אנחנו מתמודדות כשהם מתפרצים בשער