תפיסת מציאות שלנו ומגבלותיה

השבוע הלכתי לחדש דרכון.

הגעתי בלי תור והפקידה החביבה שמסרה לי את הפתקית עם התור שלי אמרה לי להתכונן להמתנה של חמש שעות.

נחנקתי. ציפיתי לשעתיים, גג שלוש, אבל לא לחמש.

התיישבתי על כסא ברזל והתחלתי לחשוב איך לנצל את הזמן בצורה הטובה ביותר.

אפילו שקלתי לנסוע הביתה ולחזור עם לפטופ.

אחר כך שקלתי לחזור ביום אחר, אחרי שאזמין תור מסודר ולהסתכן בכך שלא אקבל את הדרכון עד הטיסה.

אז שקלתי לשבת כמה שעות בבית קפה בחוץ, אבל לא הצלחתי להבין כמה אנשים יש לפניי בתור ומתי עלי לחזור.

אחרי חצי שעה של התלבטות עצבנית וסממנים ראשונים של מיגרנה החלטתי שאשאר, אקרא ספר ואמתין בסבלנות לתורי.

מצאתי כסא פנוי עם מושב מרופד בקצה החדר, התיישבתי, הורדתי נעליים ופתחתי ספר.

ישבתי שם כרבע שעה.

לפתע שמעתי "קדימה! לכי מהר!"

הרמתי את עיניי וראיתי מולי את הפקידה שמסרה לי את הפתקית עם התור דוחפת לידיי פתק אחר.

"קדימה!" היא האיצה בי. "לכי לעמדה 2!"

שמתי במהירות את נעליי, דחפתי את הספר לתיק ורצתי במסדרון לכיוון עמדה 2.

תוך כדי הריצה שמתי לב להתנגדות שצפה בתוכי:

אבל אבל אבל…. תכננתי לחכות חמש שעות! כבר התיישבתי פה בנוח, על כסא מרופד, עם ספר ואף אחד לא מפריע לי. מה מקימים אותי עכשיו?"

לכאורה לא הגיוני, נכון? הרי זה לטובתי. הרי במקום לחכות חמש שעות אני אצא מכאן תוך עשר דקות.

אז מה ההתנגדות הזו שעלתה בי?

התשובה לכך היא פשוטה.

הייתי מקובעת על מציאות מסויימת.

במציאות הזו היה עלי להמתין חמש שעות. זה אמנם מבאס אבל התרגלתי אליה, סידרתי לעצמי תנאים נוחים ואפילו "שילמתי" בכאב ראש כחלק מההסתגלות!

ומשהסתדרתי… הפתעה!

המציאות השתנתה, נאלצתי לשנות את תוכניותיי ועלתה בי ההתנגדות לשינוי, כי הרי כבר השלמתי עם מר גורלי (כלומר עם העובדה שעלי לחכות חמש שעות).

אז איך זה קשור לחיינו?

יש לנו תפיסות לגבי עצמנו.

למשל בעל עסק שאומר שיקח לו חמש שנים להתרומם.

או אישה שאומרת שיקח לה שנתיים למצוא זוגיות טובה, כי עליה לסיים קודם דוקטורט.

כשאנחנו חיים מתוך תפיסה שמשהו יקרה בעוד X זמן או מתנים את התרחשותו בגורמים אחרים – אנחנו עיוורים להזדמנויות.

אין שום סיכוי שאותה אישה תבחין בגבר חלומותיה גם אם ינחת עם כדור פורח בחצר הקדמית שלה, אם היא קבעה לעצמה שזוגיות תקרה לה רק בעוד שנתיים.

אין שום סוכוי שאותו בעל עסק ידע להבחין בהזדמנויות עסקיות בשנה הראשונה, אם הוא חי מתוך תפיסה שיש לו חמש שנים "להרים" את העסק.

אז מה עושימות?

מתחילים בלשאול את עצמנו איפה אנחנו מקובעים בתפיסה שמשהו יקרה בעוד X זמן או רק אחרי שיתקיימו תנאים Y ו-Z.

או לחילופין איפה אנחנו משלימים עם "מר גורלנו" ואיך אנחנו מסבירים את זה לעצמנו?

אחרי שזיהינו את אותם המקומות נשאל את עצמנו – האם זו האמת?

האם הדבר הזה באמת יכול לקרות רק בעוד X זמן ולא לפני? האם "מר גורלנו" הזה הוא באמת גזירה משמיים שאין בכוחנו לשנותו?

עלינו להכיר את האמונות המגבילות עליהן יושבות תפיסות אלה.

ואז עלינו לשחרר את האמונות האלה ולהיפתח לאפשרויות חדשות.

כך יוצרים מציאות.

מאחלת לכולנו שניצור אותה בקלות

שלכם באהבה,

מירי

כתוב/כתבי תגובה