"לא רוצים אותי" - שיתוף אישי על חוויית דחייה

בשבת האחרונה יצאתי לריצה בים. כשסיימתי, החלטתי להיכנס לאחת המסעדות על החוף, ולשתות קפה.
דלת המסעדה הייתה סגורה, אך מבעד לזכוכית, ראיתי שיש בפנים אנשים. ניסיתי לדחוף את הדלת, דפקתי עליה, אך היא הייתה נעולה ואף אחד מהיושבים במסעדה לא התייחס אלי.

שמתי לה איך גואה בי הכעס. תוך שנייה הרגשתי דחויה, נטושה, ילדה קטנה שעומדת מחוץ למסיבה ואף אחד לא שם לב אליה.
רציתי לעזוב הכל וללכת בהפגנתיות.
כמו להגיד: אם אתם לא רוצים אותי אני לא רוצה אתכם!
ואז עצרתי.

זיהיתי שאני מופעלת. זיהיתי שמה שאני חווה ממש לא קשור לסיטואציה. זיהיתי את הילדה המבוהלת שבתוכי.
נשמתי עמוק ודפקתי שוב על הדלת. הזוג שישב על הבר הסתובב וסימן לי עם הידיים ללכת מסביב.

הלכתי מסביב, עדיין כועסת על שירות הלקוחות המחורבן. נכנסתי פנימה והזמנתי קפה.
בזמן שהמתנתי התבוננתי בזוג שהתעלם ממני. הם היו שקועים בשיחה ממש ערה. לא פלא שהם לא ראו אותי.
קשקשתי קצת עם הבריסטה שהיה במקום. מסתבר שהוא בכלל לא עובד במסעדנות, אלא ממלא מקום לכמה שעות, בעקבות בקשה של קרוב משפחה שלו.
גם הוא לא התעלם ממני. הוא פשוט היה עסוק בבאסה של עצמו על כך שהכריחו אותו לעבוד ללא שכר בשבת בבוקר.

זו דוגמה ממש קטנה, אבל החיים שלנו בנויים מדברים קטנים.
יכולתי להיעלב שלא שמים לב אלי, ללכת, להפסיד אחלה קפה ולהמשיך לכעוס כל הבוקר על כך ש"לא רואים אותי".

אך בחרתי לעצור את התגובה האוטומטית שלי, להבין שאף אחד לא דוחה אותי, שזאת רק הפרשנות שלי ולבחור תגובה חדשה שתואמת את האישה שאני רוצה להיות.

מציאות החיים שלנו היא תוצר של התגובות שלנו וככל שנתמיד בלעצור את התגובה האוטומטית ונבחר תגובה חדשה, פעם אחר פעם, נמוסס הרגלים ותפיסות עולם שלא משרתות אותנו. 

️️1. לזהות שמשהו הפעיל אותי

כשמשהו מפעיל אותנו – התגובה שלנו היא חסרת פרופורציה לסיטואציה.
וזאת כיוון שאנחנו לא מגיבות לסיטואציה עצמה, אלא לזיכרון עבר שמאוחסן בתת המודע שלנו, בו היינו בסיטואציה דומה.
כשאנחנו מופעלות – הגוף מתכווץ  או קופא ונחווה רגשות לא נעימים, כמו כעס, בהלה, תסכול וכו'.

2. לעצור את התגובה האוטומטית
כשאנחנו מופעלות הנטייה היא להגיב.
תגובה ממקום מופעל היא לא תגובה שתהיה מיטיבה איתנו או עם הסביבה שלנו,
כיוון שאנחנו מגיבות לא לסיטואציה, אלא לפרשנות שלנו לסיטואציה שניזונה מזכרונות עבר טראומטיים.

3. לשים לב לכיווץ ולנשום לתוכו
נשימה היא חיים.
כשאנחנו מכניסות חמצן אל תוך מקום מכווץ בגוף – אנחנו מכניסות אפשרויות חדשות אל תוך חיינו.
זהי את מקום הכיווץ בגוף (בית החזה, בטן, נעילת לסתות ועוד)
נשמי אל תוך הכיווץ ונסי להרפות.

4. לזהות את הפרשנות שיש לי על הסיטואציה
בואי נפריד בין עובדות לפרשנויות
עובדה היא מה קרה
פרשנות – זו הדעה שיש לי על מה שקרה
שאלי את עצמך מה באמת קרה במציאות?
וכעת שאלי את עצמך מה הפרשנות שיש לך על המציאות והאם תיתכן פרשנות אחרת, נעימה יותר.

5. לטפל בילדה הפנימית
כשאנחנו מופעלות, זה אומר שהילדה הפנימית שלנו לקחה את ההגה לידיים.
ואת לא רוצה לאפשר לילדה בת 5 או 10 להוביל את חייך, נכון?
בואי נטפל בה ונתן לה את האהבה והביטחון שהיא זקוקה לו כרגע, כדי שתוכל להרפות משליטה ולאפשר לאישה הבוגרת והעוצמתית שאת לקחת חזרה את הפיקוד.

6. לבחור תגובה חדשה
ועכשיו שאת על ההגה –
ואת מבינה למה הופעלת ומה הפרשנות שהייתה לך על הסיטואציה,
הרגעת את הגוף ואת הילדה הפנימית
בחרי את האופן שבו את רוצה להגיב לסיטואציה
מתוך חופש ועוצמה.

זכרו:
כשאנחנו משנות את התגובות האוטומטיות שלנו אנחנו משכתבות את סיפור חיינו ומשנות את המציאות.
בהצלחה ובהנאה מהדרך,
מירי קנבסקי