חנוכה – ניסים ונפלאות ואבקת פיות

חנוכה, אורות וניסים.

גדלתי כבת יחידה.

החלום הכי גדול שלי כשהייתי קטנה הוא שתהיה לי אחות תאומה. לפעמים, כשהייתי הולכת לישון הייתי מדמיינת איך אני ואחותי התאומה הזהה עובדות על אנשים בגלל שלא מבדילים בינינו. אפילו כתבתי על זה סיפור.

נדמה לי שזה היה הביטוי הראשון לבדידות שלי. סימן לבאות.

כשעליתי לארץ, מצאתי את עצמי הרבה פעמים לבד. ילדה "רוסיה", זרה. זו שלא קוראים לה לשחק.

כשגיליתי על הנשאות שלי ה"לבד" שלי כבר היה נטוע עמוק בתוכי. בחרתי לא לספר. אפילו לא למשפחה. אפילו לא לחברה טובה. ושוב הייתי לבד. בתוך תהום של בדידות בלתי נגמרת.

כשבעלי נפטר – שוב מצאתי את עצמי לבד.

כשהקשר הזוגי הראשון שהייתי בו אחרי מותו של בעלי הסתיים – הלבד הפך לבלתי נסבל.

במשך השנים ה"לבד" הזה הסב לי ים סבל. חיפשתי אנשים להיות איתם וכשלא מצאתי אילחשתי בעזרת הסחות דעת.

כשהגעתי לאימון האישי לפני שבע שנים – עבדתי על חווית הלבדות במרץ. נדמה היה ששום דבר לא משתנה והיא מכאיבה לי רק יותר ויותר.

ב-2015, באמצע החיים, עזבתי הכל וטסתי לשלושה חודשים לאוסטרליה וניו זילנד.

לבד.

כשנחתתי, הסתבר לי שהגעתי ל"סוף עונה" ולא מצאתי שותפים לטיול.

כמעט חזרתי לארץ.

ואז שכרתי רכב. לבד. ונסעתי לטייל.

אינני יודעת לשים את האצבע על הנקודה המדוייקת מתי חווית ה"לבד" שלי הפסיקה להסב לי סבל. זה קרה איפשהו במהלך הטיול.

לניו זילנדים יש טוויסט מדליק בשפה כשהם מדברים עם מטיילים שמטיילים לבד.

הם לא שואלים:

?Are you travelling alone

אלא

?Are you traveling by yourself

ואחרי כמה זמן התחלתי לשים לב שכך אני מרגישה. אני לא לבד. אני עם עצמי. עדיין הייתי בגפי, אך לא הרגשתי בודדה. הסבל שסביב חווית הבדידות נעלם.

והדבר המפליא הוא שהוא נעלם ולא חזר יותר מעולם.

לצערי, אין לי מתכון להעלמת הבדידות.

אם הייתה לי אבקה שמעלימה בדידות, וודאי הייתי אישה הכי עשירה בעולם.

אך אני יכולה להגיד בוודאות שהיא לא נעלמה מעצמה. אני עבדתי קשה כדי שתלך.

כשמורתי, מייסדת שיטת סאטיה, נטאלי בן דוד, מסבירה איך דפוסים רגשיים משתחררים מגופנו ותודעתנו, היא מדמה את הגוף לאסופה של מנעולים. ים מנעולים קטנים.

כשאנחנו עושים עבודת התפתחות ושחרור עם המאמן שלנו, יש לנו מפתח אחד בכל פעם. אנחנו פותחים את המנעול המתאים, אותו המנעול נעלם מהגוף ויתר המנעולים מסתדרים מחדש, כך שאיננו יודעים מה המנעול הבא שעלינו לפתוח ואיזה מפתח מתאים לו.

אך אם נפתח מספיק מנעולים – נוכל לפרק אחיזה של דפוסים רגשיים ותפיסות עולם ודברים שאוחזים בנו – כמו שאני פירקתי את הבדידות.

ובדידות היא רק דוגמא אחת (עקשנית למדי). באותו אופן ניתן לפרק גם פרפקציוניזם, ריצוי, קושי בקבלת החלטות, ביטחון עצמי נמוך או כל דפוס אחר.

הערב הוא נר ראשון של חנוכה.

כשהבנתי שתחושת הבדידות ושליוותה אותי במשך שנים נעלמה מחיי – היה זה סוג של נס עבורי. אך בפועל, זו הייתה פונקציה של עבודה התפתחותית שעשיתי לאורך הרבה שנים, שיום בהיר אחד פשוט הניבה פירות מתוקים.

אור וניסים, חברים.

חג שמח

 

כתוב/כתבי תגובה