הי,

נעים מאוד, אני מירי קנבסקי
עו"ד בעבר, מרצה ומאמנת אישית יחידים, זוגות ובני נוער בשיטת סאטיה, בהווה.
חיה עם נגיף ה-HIV מזה שמונה עשרה שנה ופעילה חברתית למיגור הסטיגמה סביב המחלה.
הייעוד שלי בעולם, הוא לסייע לאנשים לחיות חיים נינוחים, הרמוניים ושלווים, עם תחושת רווחה לאורך כל השדרה של חייהם: בהגשמה שלהם, ביחסיהם עם כסף, בזוגיות ובמערכות יחסים קרובות והכי חשוב במערכת היחסים שלהם עם עצמם.
איך אני עושה את זה?
אני מלמדת אנשים לפתח חוסן רגשי אל מול המציאות המשתנה של החיים, להתקרב לעצמם, להכיר את מערכת התפיסות, האמונות והתבניות הרגשיות – המשקפיים, אם תרצו, שדרכם הם מתבוננים אל העולם.

מתוך ההיכרות, נוצרת תחושת בהירות ורווחה ונפתחות אפשרויות חדשות ליצירה, לפעולה ולחיים.

בתהליכי הליווי שלי אני שמה דגש משמעותי על מערכות היחסים בחיי המתאמנים שלי, כיוון שמערכות היחסים, בעיניי, הן המגרש הכי מאתגר, אך גם הכי מתגמל להתפתחות. ומערכות יחסים קרובות ואוהבות הן חלק מאוד משמעותי מהוול בינג שלנו כבני אדם.

אז איך הגעתי לעסוק בזה?

כילדה, מאוד התעניינתי בפסיכולוגיה ובמיסטיקה. כשהייתי בת ארבע עשרה פשטתי על מדפי "העידן החדש" בספרייה העירונית בבת ים ובתוך חודשים בודדים קראתי את כל הספרים שהיו שם.

כבר אז הרגשתי שיש לי הבנה טובה של המתרחש מסביב. הבנתי אנשים. הבנתי למה הם עושים את מה שהם עושים ומה מניע אותם. חוויתי אנשים כגופי אנרגיה ויכלתי ממש לחוש מצבי רוח, רגשות ולדעת דברים שלא נאמרו בקול.

חיי זימנו לי שלושה משברים בהפרשים של עשור. שלושה אירועים משמעותיים שאחרי התרחשותם, חיי לא שבו לקדמותם לעולם. כל אחד מהאירועים האלה היווה עבורי בית ספר לפיתוח חוסן רגשי.

כפי הקלישאה – "מה שלא הורג – מחשל". ואני בחיים ביג טיים.

האירוע הראשון אירע בהיותי בת עשר, כשעליתי יחד עם משפחתי לישראל. נותקתי מכל הסביבה המוכרת, מחבריי, מהבית והשכונה שבה גדלתי, מהשפה אותה ידעתי לדבר ונזרקתי אל תוך מציאות זרה שלא תמיד השכילה לקבל זרים בזרועות פתוחות. תוך לילה נאלצתי להתבגר, לקחת אחריות על מבוגרים חסרי אונים ולפתור בעיות שהיו גדולים עבור גופי ותודעתי.

האירוע השני ארע בהיותי בת תשע עשרה. נכנסתי למערכת יחסים עם גבר מבוגר ומנוסה ממני. היום, אני יודעת להגיד שהייתה זו מערכת יחסים אלימה, על אף שהוא מעולם לא הרים עלי יד. אז הייתי צעירה ולא הבנתי מהי אלימות רגשית. סיימתי את מערכת היחסים עמו פגועה, מבולבלת מהתקפי הקנאה והרכושנות ומפקפקת בעצמי ובתפיסת המציאות שלי. ואז גיליתי שהוא הדביק אותי בנגיף ה-HIV. התחזיות היו קודרות. רופאיי הבטיחו לי כעשור של חיים. התייצבתי מול המוות, הבושה וסטיגמה החברתית הנלווית למחלת האיידס, כשהמשא הכבד מכל היה משא הסוד, אותו נשאתי עמי. לאחר זמן מה גיליתי שהאיש שהדביק אותי ידע על היותו נשא כששכב עמי, שהדביק נשים נוספות והיה אלים כלפיהן פיזית. בעקבות התלונות שהגשנו והעדויות במשפט נגדו, הוא נכלא מאחורי סורג ובריח למאסר עולם.

האירוע השלישי אירע בהיותי בת שלושים. אחרי שנדמה היה ששיקמתי את חיי ואני "מסודרת" – בעלי נפטר באופן פתאומי מדום לב.

במבט לאחור, אני מבינה שפטירתו סימנה עבורי את סוף עידן ההסתרה, ההחבא וחיים לצד החיים ותחילת עידן חיבור לשליחות שלי והסכמה להיכנס אל תוך זרם החיים.

אפשר להמשיל זאת לאדם שעמד זמן רב על שפת הנהר ומדי פעם טבל את רגליו במים ואז בוקר אחד התחיל לקפוץ ראש פנימה.

למדתי אימון אישי בשיטת סאטיה, התפטרתי מהמשרה שלי כעורכת דין במוסד נחשב עם פנסיה מובטחת, גייסתי קמפיין מימון המונים מוצלח לצורך הוצאה לאור של ספרי "חיובית – סיפורה של נשאית HIV", התחלתי לקדם מודעות לנושא ה-HIV בתקשורת ולהרצות בפני בני נוער בבתי ספר ומסגרות נוער בסיכון, ובעיקר הפסקתי להתחבא אחרי הרבה שנים של סוד ובושה.

היום אני משלבת בעשייה שלי אימונים בקליניקה בהם אני מלווה יחידים, זוגות ובני נוער לחיי חופש, שלווה, מערכות יחסים מיטיבות ושלום פנימי; הרצאות בנושא HIV בבתי ספר ומול אנשי מקצוע בתחום הרפואה והטיפול וספרי "חיובית" נמכר בחנויות הספרים ובמסגרת ההרצאות שלי.

אני מאמינה שאם איננו נעים בחיינו מ"הנעה קדמית", בלתי ברירה החיים יניעו אותנו ב"הנעה אחורית".
אם לא נצמח ונתפתח, ניאלץ לעמוד בפני משבר, קושי או אסון ש"יבעטו לנו בטוסיק" ויגרמו לנו לזוז.

אני מאמינה שאנחנו בעלי עצמה וכוחות יוצאי דופן לשנות את מציאות חיינו.

אני מאמינה שהקשבה פנימה וחיבור לרצון הם המפתח לחיים מלאים וחופשיים ואני רוצה ללות אתכם בדרככם לשם.

שלכם באהבה,